עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
"בדרך כלל הכל בא על מקומו בשלום.
-ואם לא?
אז כנראה שהסוף עוד לא הגיע..."

~טירת הזכוכית


"אי אפשר לתקן כנפיים שבורות עם פלסטר ולהחליט שהגיע הזמן לעוף"

~אני
חברים
Ghost Dogולריהשאריות של החייםsmooth criminalTigerLilyturn wild
Lady luckLihi Unicornsapirאלונהאביגילאליסה
היו ימים, היו תקופות
12/12/2016 17:09
שארלוט
היו לנו תקופות ארוכות ביחד,
היו לנו הפסקות ופרידות רבות משניתן לספור,
היו תקופות שלא נפרדנו והיו תקופות שרק ניסיתי לברוח ממנו.

הוא הורס אותי, מפרק הכל, מנתק אותי מכולם, משנה אותי מקצה לקצה, כשהיינו ביחד הייתי בירידות הגדולות של חיי.
הייתי עושה דברים שלא חלמתי לעשות והאגו שלט בי.

הייתי שוכבת ימים שלמים במיטה, יכולתי להקשיב למוזיקה הכי שמחה ועדיין לבכות, לקרוא לעצמי אפסית ולהרוס כל שביב של תקווה.
כתבתי המון, קראתי המון, ציירתי המון, חשבתי המון. דיברתי עם עצמי, ניסיתי לבנות לעצמי מקום שקט לברוח אליו, אבל בכל פעם הוא נהרס.
הייתה פעם אחת שרק חיכיתי שיקחו את חיי, בשקט, בצייתנות, בלי לחתוך, בלי לקחת כדורים, בלי לעשות כלום. רק ישבתי על המיטה וחיכיתי.

הוא תפס אותי שוב אתמול, קרא לי מכוערת, טיפשה, חסרת כישרון. הוא אמר שאני אשאר רווקה זקנה שתטבע במרירות שלה ואף אחד לא יהיה שם כדי לעזור לה כי היא מרחיקה את היחידים שכן מנסים להתחבר איתה.
נכנסתי להתקלח כדי לנסות לשכוח מהכל, זה עבד בדיוק ל2 הדקות שבהם עמדתי מתחת למים החמים. התעטפתי במגבת והסתכלתי במראה, המילים שלו הדהדו בתוכי וחזרתי עליהן.
ואז פרצתי בבכי, החלקתי והתקפלתי על הרצפה ופשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי. רציתי לשתף מישהו, אבל אין בן אדם אחד בעולם שאני יכולה לסמוך עליו. אני אופציה ב של כולם. אז המשכתי לבכות.

היה לי ביטחון עצמי מופרז ליד אנשים, שיראו שהכל בסדר, שאני שמחה, שיש לי ביטחון עצמי ושהכל בסדר... בסתר ליבי חיכיתי שנים למי שיראה שאני גוססת מבפנים. הוא עדיין לא בא.

אלה תקופות נוראיות בחיים שבאות אחרי ההצלחות הכי גדולות ומביאות את הפרידות הכי כואבות ואת האמת הכי קשה. הן מציפות ומטביעות אותך בדמעות של עצמך ואף אחד לא יכול 

היו לנו תקופות ארוכות ביחד,
היו לנו הפסקות ופרידות רבות משניתן לספור,
היו תקופות שלא נפרדנו והיו תקופות שניסיתי לברוח ממנו,
הדיכאון, הוא כמו ענן שחור שגורם לך לראות דברים בצורה מעוותת...
דיכאון הוא מחלה, אין ממנה מרפא וגם כשאתה חושב שמצאת מרפא הדיכאון מכה בך שוב ומחזיר אותך למציאות.
2 תגובות
פריקה
11/12/2016 20:30
שארלוט
אני מסתכלת על עצמי במראה, ברקע מישהו שר שיר אהבה למישהי שכבר מתה...
אני חושבת עליו, ועל ההוא ועל הזה. כולם החמיאו, אמרו שאני נראית טוב, שאני מצחיקה, חכמה, כל מה שאני אוהבת לשמוע, אבל אני לא מה שהם חיפשו.
אני מביטה בעצמי שוב, אני שונאת את האף השמן שלי, את הנחיריים הגדולים ואת כל הצלקות שנשארו לי על הפנים מהפצעונים....
אני שונאת את הירכיים והשוקיים השמנות שלי...
אני שונאת את השיער שלי, למרות שכולם מחמיאים לי עליו...
אני שונאת את האגן המרובע שלי.
אני שונאת את החזה הקטן שלי.
אני שונאת את עצמי, אני מכוערת, מגעילה, ועם חרא של אופי.
אין לי שום כישרון, ואפילו הרכיבה באה לי בטבעיות כי אני רוכבת פאקינג חצי מהחיים שלי ורק עכשיו יש לי הישגים.
אני שונאת את זה שאני הורסת כל דבר שאני נוגעת בו.
אני שונאת את הכישורים החברתיים שלי.
אני שונאת את זה שאנשים מרגישים צורך לרחם עלי.
אני שונאת את זה שאני מאבדת את כל מי ומה שאני אוהבת.
אני שונאת הכל...
החיים שלי בפח
אני נראית כמו הצרות הכי גדולות שלכם
יש לי אופי מגעיל ואגואיסטי
ואני נכשלת בכל דבר שאני עושה

2 תגובות
כשהעתיד נכתב בכסף
14/11/2016 17:54
שארלוט
אוי כמה שחיכיתי ליום הזה, היום שבו אקבל את הזרקור שלו ציפיתי כבר יותר מידי זמן. אני אקבל את הגביע שלי, רוכבת השנה, מקום ראשון בארץ!
החלום שלי עומד להתגשם, וכבר עודכנתי לבוא בבגדים רשמיים כדי שאוכל לעלות על הפודיום וידעתי הכל ושמחתי ורקדתי ברחבי החדר, ואז נזכרתי במה שהולך לבוא אחרי היום הזה...
הסוס שלי, שהייתי מוכרת את כל העולם תמורתו, שבשבילו נשארתי עד שעות הלילה המאוחרות באורווה, עומד להימכר אחרי הגמר.
הבעלים של החווה שמר אותו בשבילי, רק לתחרות האחרונה. הוא אמר שאני מוכנה לעבור לרכב על סוס מורכב יותר, כנראה בשביל לרכך את המכה...

חודש לפני הגמר דיברו איתי על לקנות סוס לרמה הבאה, וכמובן שתכננתי לקנות אותו, את גולדי הבלונדיני עם האף הורוד.
את גולדי השמנמן שתמיד מנמנם.
את גולדי הלבקן העדין עם הריסים הלבנים.
את גולדי המתוק שאוהב חיבוקים.

הקצו לי סוס חדש. פוני קטן וצעיר שאני אצטרך ללמד. הוא יהיה שלך, הם אמרו. כנראה כדי לרכך את המכה.
אבל לא רציתי את הפוני וגם לא ממש הבנתי אז למה מעבירים אותי אליו. הם הכינו אותי לאט לאט.
קודם קנו ואימנו את הפוני, אחר כך נתנו לי אותו ורק אז הם אמרו שהוא יהיה במקום גולדי...
כבר נקשרנו, גולדי ידע איפה לחפש עלי חטיפים ואני ידעתי על כל הרגישויות והבעיות שלו. ולמרות שניסיתי להסביר לבעלים של החווה, ולמרות שהצעתי לקנות אותו בעצמי, ולמרות ולמרות ולמרות... כנראה שהכל שם נכתב בכסף, בלי רגש, בלי הבנה....
0 תגובות
הרגשתי מוזר לגשות אלייך
05/10/2016 22:18
שארלוט
היא ישבה על המיטה בתחתונים וגופיה,
זזה ורוקדת במקום לצלילי הרוק שבאוזניות שלה,
היא בלסה לחמנייה ונגסה נגיסות גדולות בתפוח, 
זו הייתה ארוחת הערב שלה...
היא מתה מעייפות אחרי העבודה אבל היא ידעה שבעוד 15 דקות היא תקום כדי לצחצח שיניים.
היא ילדה טובה, גם אם היא לא רוצה להיות...

"מוזיקה גורמת לי לעשות דברים שלא חלמתי שאני אי פעם אעשה"
היא חשבה לרגע, "אז בואי נדבר עם ד",
סיפור ארוך היה עם ד... מזוג חברות שהיו תקועות אחת בתוך השנייה מרצונן החופשי הן הפכו לבנות שמזגזגות במסדרון כדי לא לפגוש במבטיהן אחת את השנייה. שתיהן הצטערו על זה אבל הן סיכמו בינהן שהסיפור נגמר, אבל זה היה רק באופן רשמי...

היא שלחה לד הודעה דיפלומטית, נקייה מדעה כלשהי וחסרת רגש לחלוטין.
ד ענתה, היא המשיכה את המשחק ושאלה "מה x אמרה לך?", ד הייתה לא צפויה ובמקום שתכתוב לה הודעה מרגשת על כמה שהיא רוצה לחזור למה שהן היו פעם, היא קיבלה הודעה שמנסה להסתיר משהו, מה היא אמרה לך?
היא חושבת, לשקר לה ולנסות להבין מה היא מנסה להסתיר ממני או לומר שהיא יודעת שהיא רוצה לחזור להיות בסדר, היא לא צפוייה וזה מה שמשך אותה לד מלכתחילה. זה גם מה שמשך אותה לת, אחד מהמקורות שגרמו לשתיהן להתפצל. הוא היה גוש סבוך של צרות.
עוד תשובה קרה ומחושבת-"את יודעת מה היא אמרה",
ד הבינה, היא מעולם לא הייתה טיפשה או לא הבינה רמזים, גם את הדקים ביותר היא לא פיספסה. "ביקשתי ממנה רק לרמוז לך, הרגשתי מוזר לגשות אלייך"
0 תגובות
הוא לא שלך
23/09/2016 21:18
שארלוט
הוא לא שלך,
הוא לא היה שלך,
והוא לא יהיה שלך,
תוותרי...

יש לו חברה,
ועוד 20 בתור,
ואני ממש חייבת להפסיק לנטור!

כל אחת נראית שם כמו בובה,
היופי שלהן נראה קצת מיובא,
עיניים בהירות, עור בצבע מוקה,
מבטא אמריקאי מזוייף,
וגושים ענקיים של מסקרה שחורה.

אני לא אהיה אחת מהן,
תמיד ארגיש קנאה כלפיהן,
אני יודעת שהוא לא בשבילי,
אני מבינה ששנינו ביחד זה קצת דבילי...

"הוא לא שלך,
הוא לא היה שלך,
והוא לא יהיה שלך,
תוותרי..."
אני ברוגע לוחשת, אבל בפנים אני גוססת.
0 תגובות
תה, מוזיקה ושמיכה
20/09/2016 22:31
שארלוט
ככה אני אוהבת את הערבים שלי, עם כוס תה שממלאה את החדר בריח פירותי ומתוק, אוזניות שתחובות עמוק באוזניים ומוזיקה חזקה שבוקעת מהן והמון כריות קטנות ושמיכות שאפשר להתכרבל בהן.
הסגנון הוא שממל, the nbhd, arctic monkeys, eliphant, mø, איימי וינהאוס וכנסיית השכל. המילים והמנגינות, האנרגיות והקצב, פשוט גורמים לי להתמכר.
לכל שיר יש זיכרון משלו, אחד מזכיר לי את ת, מושא הערצתי ואההתי שכנראה לא אשיג לעולם (sweater weather), הוא מניאק לא קטן ואני יודעת אבל אני עדיין מאוהבת באופי שלו.
השני מזכיר לי שהזמנים משתנים והבן אדם היחיד שצריך להקשיב לו הוא אתה עצמך (ברלין). ואיימי המדהימה פשוט משתלבת בהכל.

זה כיף לשקוע ככה בעולם של צרות של אחרים, מרחיק אותך משלך ומלמד אותך לקחת הכל בפרופורציה...
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון